המי ומי 2010

הרבה אלבומים אהבתי השנה, הרבה אלבומים שמעתי השנה, הרבה אלבומים לא הספקתי לשמוע השנה, אבל בכל זאת, הנה השמונה שהכי אהבתי.
ללא סדר חשיבות.

DEFTONES - DIAMOND EYES

דפטונס חזרו מהכפור השנה עם אלבום שישי עמוס רגשות שמאיים להתפוצץ בכל שניית האזנה.
אחרי שצי' צ'נג הבסיסט נפצע קשה מאוד בתאונת דרכים והוחלף על ידי סרג'ו וגה מקוויקסנד האגדיים, אחרי שהקליטו אלבום (ארוס) וגנזו אותו, הם נראו בדרך הבטוחה לאוסף להיטים השנה אבל אז הגיע דיאמונד אייז במאי ופשוט יצר משחק חדש בו הדפטונז מתחרים עם עצמם עד כמה אדירים הם יכולים להיות. התוצאה כרגע?
1 לדפטונס 0 לספקנים.

שיר אחד לדרך: CMND/CTRL

ARCADE FIRE - THE SUBURBS

כמו הבן של השכנה שהוא גם טייס וגם לומד רפואה, ארקייד פייר הוכיחו שאפשר להיות גם יפה וגם חכם בפעם השלישית ברציפות.
הקלישאה הפרברית היא לגמרי לא במקרה, הרגשת הניכור וההחדגוניות הפרברית שארקייד פייר מטביעים בה את המאזין ל"דה סברבס" לא מדכאת לגמרי רק בגלל שהיא עטופה בעטיפה כל כך קליטה ויפהפיה. אלבום מושלם מתחילתו ועד סופו.

שיר אחד לדרך: Sprawl II (Mountains Beyond Mountains)

YEASAYER - ODD BLOOD

האלבום הראשון של ההרכב מברוקלין לא הותיר חותם משמעותי עליי וכבר עמדתי לבטל אותם כעוד הרכב הייפ מהשכונה "ההיא" אבל כבר אחרי האזנה אחת ל- ODD BLODO הבנתי שמשהו השתנה.
הפזמונים נהיו קליטים יותר, השירים קיבלו צורת פופ עגולה יותר וכמעט מושלמת וההתרגשות שאחזה בי כל פעם לפני שהאזנתי לשיר החמישי O.N.E. (שיר השנה ביחד עם נוט אין לאב של קריסטל קאסלס ורוברט סמית')
גרמה לי להבין שעוד אלבום זה בטוח לא.
עשרת החודשים שעברו מאז יציאת האלבום לא גרמו לו להיות פחות ממעולה באוזניי.

שיר אחד לדרך: O.N.E.

BLEEDING THROUGH - BLEEDING THROUGH

אם מטאל עושה לך פריחה והרצון להרוס דברים היא תחושה לא רצויה בעת האזנה למוזיקה אז זה הזמן להתקדם לאלבום הבא.
בלידינג ת'רו הם הרכב מטאל מאורנג' קאונטי שבמקום לבחור בדרך מלודית יותר מאלבום לאלבום כמו חלק מחבריהם לשכבה הם החליטו לבחון כמה מהיר וטכני הם יכולים לנגן ומה מנעד הצרחות והגראולינג שהגרון של ברנדון הסולן יכול להפיק.
עדיין יש אזורים מלודיים מאוד בשירים שלהם, וגם הקלידים של מרתה קיבלו תפקידים שונים,
אבל באמאשלי, איזה בהמה של אלבום יצא להם! תופס לך את הגרון, הבטן והראש ולא עוזב מהפתיח ועד אקורד הסיום.

שיר אחד לדרך: SLOW YOUR ROLL

ALKALINE TRIO - THIS ADDICTION

אלקליין טריו הם שלישייה וזה הפרט היחיד עליו אני מסכים עם המבקרים של האלבום האחרון שלהם "דיס אדיקשן" בתור מעריץ (כן, מעריץ, זאת אחלה מילה ואני ממש לא מתבייש "להעריץ" מוזיקה, סרטים , במאים וכו וכו - נושא לדיון בפעם אחרת) וותיק, חיכיתי לאלבום הזה וכשהוא הגיע (גרסת דלוקס עם 2 שירים נוספים וארבע גרסאות אקסוטיות פלאס חולצה קטנה שהלכה לאחי) הוא לא עזב את המערכת בבית, באוטו ואת האייפוד בכל מקום אחר.

אני אפילו לא נכנס לדיון האם הם ממחזרים או לא, האם הם פחות טובים מפעם או לא.
אני רק יודע שהם עשו לי את 2010 קצת יותר טובה.
פאנק פופ כמו שכתוב בספר (ועוד לא דיברנו על כלי הנשיפה והסינת' הקיורי שמתארחים) ואין שום דבר רע בזה.

שיר אחד לדרך: EATING ME ALIVE

BAND OF HORSES - INFINITE ARMS

אלבום הדרכים המרגש של השנה הובא לכם באדיבות בנד אוף הורסס.

אם חשבתי שבאלבום הקודם ה"הורסס" ידעו מה הם עושים באלבום הזה אני בטוח והפכתי למאמין בכת של בן בריידוול.
הבחירה בדייב סארדי להפיק את האלבום הוכיחה את עצמה, טור עם פרל ג'ם (מי שלא ראה את הדואט לייב של בן עם אדי ודר לHUNGER STRIKE לא ראה דואט בחייו) והופעות בפסטיבלים הכי גדולים הפכו אותם מהבטחה גדולה לקיום נהדר.

שיר אחד לדרך: LAREDO

AGAINST ME! - WHITE CROSSES

אגיינסט מי! עוררו כעס, אכזבה, תהייה וסתם אנטי כללי נגדם השנה. למה? כי הסולן הכריז שהוא כבר לא אנרכיסט ו"המהפכה" הייתה שקר בסינגל שההרכב שיחרר.

אני לעומת זאת, הייתי מאוד מבסוט מהכיוון של האלבום החדש, הם לקחו את הכיוון של אלבומם הקודם NEW WAVE (אלבום השנה 2007 שלי ושל ספין) ודהרו איתו קדימה (ובדרך העמיסו את הקלידן של דה הולד סטדי, פרנץ) לעבר מחוזות הפופ פאנק שאני כל כך אוהב.
אם אני ושיקסע שומעים את האלבום באוטו ונהנים, אני מבסוט.

שיר אחד לדרך: BECAUSE OF THE SHAME

THE GASLIGHT ANTHEM - AMERICAN SLANG

הגזלייט אנת'ם משלבים פאנק, רוק אנד רול, סול ובלוז בצורה נהדרת.
הם מתעלים את הבוס והקלאש באותה מידה וזה נשמע כאילו הם רק מתחממים.
באלבום השלישי שלהם הם גורמים לניו ג'רזי להישמע כמו מקום שהיית רוצה שיהיו טיסות ישירות אליו ועבודה במפעל כמסלול קריירה שממש חבל לוותר עליו.
אם האלבום הקודם היה סוד כמוס איכותי שפרץ ברשימות סוף השנה, האלבום הזה הוא כבר שלט חוצות ענק באטלנטיק סיטי.

שיר אחד לדרך: DIAMOND CHURCH STREET CHOIR