השטן לובש ברמודה וחולצה מוכתמת פרק 1

אני הולך לחרוג קצת ממנהגי לא לכתוב על עצמי ב"אוננות מנטלית" לטובת מעקב יומי /שבועי / חודשי (בקיצור מתי שיבוא לי לעדכן) אחר חיפוש דירה בתל אביכס (ראית מה עשיתי כאן? שילבתי תל אביב ואיכס למילה אחת! גאוני) מעתה ועד (בתקווה) יולי.

ביום שישי האחרון הזמנו אני ו"שיקסע" (AKA כפרה AKA בואי לפה תביאי קפה) את בעל הדירה שלנו לשיחה על חידוש החוזה לדירת הפאר שלנו במרכז תל אביב. בזמן שערכנו את החוזה לפני שנה כמעט הוא דרש להוסיף סעיף חידוש חוזה עם עלייה של 8 (!!!) אחוז למחיר המופקע, המופרך, והשערורייתי, שהסכמנו לשלם עבור הארמון. מכיוון שאני בעל חושים פיננסיים מחודדים ויכולת ראייה לעתיד יוצאת דופן, חזיתי את המשבר הנוכחי (או שפשוט הייתי קמצן, איטס אפ טו יו למה להאמין) וסירבתי להצעה הצנועה שלו. חזרה לפגישתנו ביום שישי, אם לצטט אותו במדויק אז כאשר אמרתי לו שאנו מעוניינים להאריך את החוזה, בעל הדירה אמר: "בגלל המצב אני מוכן להעלות לכם את המחיר רק ב150 שקל לחודש"
אין מה לומר, הבחור נסיך.
המשפט אגב, דומה מאוד למשפט שאני חשבתי שהוא יאמר לאחר שאכניע אותו בכישורי המו"מ המדהימים שלי, בשינוי אחד: "בגלל המצב אני מוכן להוריד לכם את המחיר רק ב150 שקל לחודש"

חזירות? חוצפה? עזות מצח? ניצול? צ'ק צ'ק צ'ק ופאקינג צ'ק.

אז עכשיו אני וכפרה מתחילים שוב את המסע המופלא בדרך לארמון עם לחץ מים שלא מרגיש כאילו הברז יורק עליך שאתה מתרחץ וכמובן לא בקומת קרקע.

נ.ב.

אם את/ה שמעת על משו טוב, תגיבו לי עם פרטים ומי יודע, אם ייצא לפועל נזמין אותך לאיזה ארוחה טובה (אנחנו מחממים שאריות בנזונה במיקרו)